<h1>שבלי הלקט הלכ' נדה</h1>
<h2>דף סה:</h2>
צנור שחקקו ולבסוף קבעו לא מיפסל משום שאובין, אלא אם כן כנוסין מימיו לתוכו, שאי' פתוח משני צדדין, אבל פתוח משני צדדין, כנגד הצנור אסור לטבול, כנגד הקרקע מותר. והכי מוכח במסכת מקואות כך פי' ר' אברהם מפי' ר' שמואל בר' מאיר ז"ל. והר"ר אביגדור כהן צדק נר"ו נשאל על פרצופין המקלחין מים, ועל מי גגות היורדים דרך הרעפים שלנו, או דרך צנור המפולש כגון שלנו, שאין להן אלא ב' דפנות, ונקוו יחד אל מקום אחד, אם ראויין אותן המים לטבילה או יש בהן דין שאובין, והשיב שמותרין הן לטבילה, הואיל ואין להם בית קבול בד' דפנות, כי כל צנור שדברו בו חכמים, כשיש לו בית קבול והמים יורדין דרך נקב, והביא ראיה ממס' מקוואות [פ"ד מ"ב] שאומר לשם נתן טבלא תחת צנור שקבעו ולבסוף חקקו אם יש לזו הטבלא לבזבז פסל המקוה, ואם אין לו לבזבז לא פסל את המקוה, ופי' לבזבז הם דפנות סביב ועל כן אם יש לבזבז פסל המקוה, דהוו להו שאובין, אלמא כל פסול מקוה אינו אלא כשיש לכלי בית קבול. ע"כ התשובה.
